הספר מזכיר לנו את נטייתנו  לשכוח מי אנו וללבוש את הדמויות שמצפים מאתנו שנהיה.   “שכחנו להיות עצמנו” אומר זמורה ברמיזה בספר המקסים, “וכשאין אנו עצמנו  אנו מרגישים רגשות מכאיבים: אשמה כעס, פחד. כל אימת שאנו שוכחים את עצמנו יש לנו “הרגשה לא נעימה בגוף”.

כאשר אנו שבים לעצמנו שוככים רגשות אלו.

אבל איך נחזור לעצמנו? ראשית, אומר זמורה, נזהה באמצעות ההרגשה הלא נעימה שהתנתקנו מהגוף שלנו. אז נשב על כרית, נעצום עיניים, ננשוף נשיפה או שתיים ונשהה במנוחה שתעטוף אותנו.

כך עושה הילד, וראו כמה הוא שליו, כמה הוא עצמו. כמה אין הוא נתון לתכתיבי הסובבים. כשהוא עצמו אין פירוש הדבר שהוא נגד משהו או מישהו. אדרבא, להיות הוא עצמו משמע להיות פטור מכל צורך להגיב להיכנע או להיאבק.

כוחה של הגישה הוא בפשטותה המוחלטת: “לשבת, לנשוף נשיפה או שתים, ולהיות אני עצמי”.

כל ילד יכול לעשות זאת.

הספר הוא כלי לימוד והנאה נפלא ומומלץ בכל לב.

נחי אלון

פסיכולוג קליני, ייסד את ‘פסיכודהרמה’,
ביה”ס לתורת הנפש הבודהיסטית (עם פרופ’ יעקב רז).

אֲנִי אֲנִי,

נָעִים לִי לִהְיוֹת אֲנִי.